<h1>או"ז הלכ' אבלות סימן תי"ט</h1>
<h2>דף ג:</h2>
בפרק האשה שנתארמלה בכתובות [י"ז, ע"א] ובפ' בני העיר במגילה [כ"ט, ע"א] ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו על ר' יהודה בר' אילעי שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה בד"א שאין שם כל צורכו אבל יש שם כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו אמר ר' שמואל בר אניא משמיה דרב [תריסר] אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא פי' רש"י משער העיר עד הקבר רב ששת (ואיתימא רב אמי ואיתימא ר' יוחנן) כנתינתה מה נתינתה בסיני בס' רבוא אף נטילתה (בס' רבוא) דהיינו נשמה ותלמודו בטל בס' רבוא וה"מ לדקרי ותני פי' קרי מקרא ותני משנה אבל עדיין לא שנה לתלמידים אבל דמתני לאחרים לית ליה שיעורא ופי' רבי' שלמה בפ"ב דכתובות דממילא שמעינן דלמאן דלא קרי מקרא ולא תני משנה אין מבטלין אלא כדי קבורה עצמה כך מצאתי בשאילתות דרב אחאי גאון זצ"ל עכ"ל. ואמר פרק אלו מגלחין [כ"ד, ע"ב] ראב"ע אומר ניכר לרבים רבים מתעסקים בו פי' שהיה ניכר כבר שרגיל לצאת מן הבית ולבוא לביהכ"נ רבים מתעסקים בו פי' לקוברו ולנחמו אבל אין ניכר לרבים אין רבים מתעסקים בו. ופי' רבי' יצחק בר שמואל דהא דמבטלין ת"ת להוצאת המת אע"ג שאינו מת מצוה וההיא דרפ"ק דמגילה [ג', ע"ב] דאמר רב' ת"ת ומת מצוה מת מצוה עדיף מדתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, לאו דווקא נקט מת מצוה אלא אגב דנקט עבודה ומת מצוה תנא נמי ת"ת ומת מצוה וההיא דמסכת שמחות [פ"ד, הל' ל"ד] דתניא מת מצוה קנה מקומו והעובר על דברי חכמים חייב מיתה אר"ע כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו ארבעת מילין עד שהביאותיו לביה"ק וקברתיו וכשבאתי והרצתי דברים לפני ר"א ור' יהושע אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שפסעת מעלין עליך כאילו שפכת דם נקי, התם לאו משום שנתבטל מד"ת אלא משום שטורח הוא למת שמטלטלין אותו ממקום למקום שהיה לו לקוברו במקום שנמצא אבל ת"ת ה"נ דמבטלין להוצאת המת. וההיא דפ' אלו מגלחין [כ"ז, ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה רב המנונא איקלע (למתא) [לדרומתא] שמע (כל) [קל] שיפורא (בשיבבא) [דשכבא] חזא הנך אינשי דקא עבדי עבידתא אמר להו ליהוו הנך אינשי בשמתא לא שכבא (בריתא) [איכא במתא] אמרי ליה חבורתא איכא במתא פי' נחלקו אנשי העיר הזאת לחבורות שאין חבורה זאת מתעסקת במתי חבורה זאת שלכל חבורה בית הקברות לעצמו אמר להו אי הכי שרי לכו פירש"י שרי לכו שמתא ל"א שרי לכו מלאכה ההיא מפרש רבי' יצחק בר שמואל שלא בשעת הוצאה [אבל בשעת הוצאה] כולן צריכין לבוא.
<h2>דף כט.</h2>
בפרק האשה שנתארמלה בכתובות [י"ז, ע"א] ובפ' בני העיר במגילה [כ"ט, ע"א] ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו על ר' יהודה בר' אילעי שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה בד"א שאין שם כל צורכו אבל יש שם כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו אמר ר' שמואל בר אניא משמיה דרב [תריסר] אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא פי' רש"י משער העיר עד הקבר רב ששת (ואיתימא רב אמי ואיתימא ר' יוחנן) כנתינתה מה נתינתה בסיני בס' רבוא אף נטילתה (בס' רבוא) דהיינו נשמה ותלמודו בטל בס' רבוא וה"מ לדקרי ותני פי' קרי מקרא ותני משנה אבל עדיין לא שנה לתלמידים אבל דמתני לאחרים לית ליה שיעורא ופי' רבי' שלמה בפ"ב דכתובות דממילא שמעינן דלמאן דלא קרי מקרא ולא תני משנה אין מבטלין אלא כדי קבורה עצמה כך מצאתי בשאילתות דרב אחאי גאון זצ"ל עכ"ל. ואמר פרק אלו מגלחין [כ"ד, ע"ב] ראב"ע אומר ניכר לרבים רבים מתעסקים בו פי' שהיה ניכר כבר שרגיל לצאת מן הבית ולבוא לביהכ"נ רבים מתעסקים בו פי' לקוברו ולנחמו אבל אין ניכר לרבים אין רבים מתעסקים בו. ופי' רבי' יצחק בר שמואל דהא דמבטלין ת"ת להוצאת המת אע"ג שאינו מת מצוה וההיא דרפ"ק דמגילה [ג', ע"ב] דאמר רב' ת"ת ומת מצוה מת מצוה עדיף מדתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, לאו דווקא נקט מת מצוה אלא אגב דנקט עבודה ומת מצוה תנא נמי ת"ת ומת מצוה וההיא דמסכת שמחות [פ"ד, הל' ל"ד] דתניא מת מצוה קנה מקומו והעובר על דברי חכמים חייב מיתה אר"ע כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו ארבעת מילין עד שהביאותיו לביה"ק וקברתיו וכשבאתי והרצתי דברים לפני ר"א ור' יהושע אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שפסעת מעלין עליך כאילו שפכת דם נקי, התם לאו משום שנתבטל מד"ת אלא משום שטורח הוא למת שמטלטלין אותו ממקום למקום שהיה לו לקוברו במקום שנמצא אבל ת"ת ה"נ דמבטלין להוצאת המת. וההיא דפ' אלו מגלחין [כ"ז, ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה רב המנונא איקלע (למתא) [לדרומתא] שמע (כל) [קל] שיפורא (בשיבבא) [דשכבא] חזא הנך אינשי דקא עבדי עבידתא אמר להו ליהוו הנך אינשי בשמתא לא שכבא (בריתא) [איכא במתא] אמרי ליה חבורתא איכא במתא פי' נחלקו אנשי העיר הזאת לחבורות שאין חבורה זאת מתעסקת במתי חבורה זאת שלכל חבורה בית הקברות לעצמו אמר להו אי הכי שרי לכו פירש"י שרי לכו שמתא ל"א שרי לכו מלאכה ההיא מפרש רבי' יצחק בר שמואל שלא בשעת הוצאה [אבל בשעת הוצאה] כולן צריכין לבוא.
